הפיכת דמיון למציאות

אנחנו בוכים מסרטים מרגשים כי המוח שלנו לא מבדיל בעצם בין סרט למציאות, טענה בת דודתי בעודנו נוסעות בכביש החשוך והמפותל דרומה במוצ"ש חורפי חם מהרגיל, דמיוננו משתלט עלינו ומסלף את המציאות לנגד עינינו.
משמע, הדמיון שלנו הוא כלי חזק ובעזרתו ניתן לשלוט ברגשותנו, ולפיכך במעשנו.
אם נשליך את הסיטואציה עלי (כמו שאני רגילה לעשות), זה אומר בעצם שבזכות דמיוני (העשיר) אצליח לשלוט ברגשותיי העזים כלפי אוכל. "נהרות לא יכבו את האהבה" שאני יכולה להרגיש לפעמים לרוטב בולונז מופלא, או לחלופין לרוגלך חם ביום שישי. מה שאדמיין זאת המציאות אותה אחיה.


בדמיוני הפורה אני רואה את הבלוג הזה כגלגל הצלה, כפתרון היצירתי האחרון במוחי להשיל ממני את מי שאני לא. בדמיוני אני רואה את עצמי כותבת פה על התהליך (המדהים, בטח שמדהים) שאני אעבור, על הקילוגרמים שינשרו, על הסנטימטרים שיתכווצו, על הנפח הכללי שיצטמק. בדמיוני אני רואה את עשרות הקוראים שיטרפו את הפוסטים שלי כלחמניות אחרי השלג (הממ... לחמניות מישו?). בדמיוני, הבלוג הזה יתעד לעולם את הדרך הקשה של בחורה שמנה בדרכה לאידיאל היופי המערבי (כן, אני הופכת את החולשות שלי לאידיאלים, אז מה?!), הרגשות הסוחפים ואולי גם כמה אנקדוטות משעשעות מחיי היום יום (לא תאמינו איזה כלב ראינו היום..).


אני רואה זאת בדמיוני-- והופכת דמיון זה למציאות

כותבת הבלוג אינה אשת מקצוע, או רופאה. הבלוג הוא יומן אישי ולא נועד לחיקוי או לטיפול במקרים אישיים.

יום רביעי, 1 בדצמבר 2010

בבוקר יום ג', הזברה קמה...



תפריט יום ג', כפי שהובטח:
א. בוקר: שתי פרוסות לחם דגנים+ חמאת בוטנים טבעית וטעימה
א. צהריים: מעט קוסקוס מלא+ קציצות עוף+ ירקות סנפרוסט בתנור+ קוביית שוקולד מריר קפואה ונהדרת.
ארוחת-טרום-ערב-בזמן-שהאוכל-מתבשל: חצי פרוסת לחם דגנים מרוחה במעט חמאת בוטנים +חצי "חזה עןף" צמחי.
א. ערב: ברוקולי מאודה+ אורז וירקות.
בערב הוזמנתי למסיבת קינוחים אצל חברה טובה. בום. עכשיו יהיו כאלה שיאמרו שעדיף לא ללכת וכך למנוע את היריה הכואבת ברגל, אבל אני לא חושבת שזה עדיף. לשבת בבית, ולהתבאס שפספסתי אירוע חברתי?! זה היה גורם לי לשנוא את הדיאטה המהפכנית, והייתי אוכלת את כל המזווה. אז לא, הלכתי. וטעמתי מפה, טעמתי משם, שתיתי תה, והייתי מרוצה. במשך היום תכננתי את הארוחות כך שלא יהיו גדולות מדי או כבדות מדי או משמינות מדי. לא הגעתי רעבה למפגש ולא אכלתי יותר מדי. ובנוסף היציאה הוסיפה לי עוד 40 דקות של הליכה ברגל וטיפוס כמה גרמי מדרגות- אז מה יכול להיות רע?! היה ערב מתוק מאוד, וממש נחמד. מהפכני או לא מהפכני?!?!

2 תגובות:

  1. מהפכני בעליל

    השבמחק
  2. היי היי- זה לא האוכל כמו שזה איפה המחשבות שלך- כל עוד לא יהיה לך תחליף מסעיר יותר- תשאריבמאבק מול האוכל- לפעמים את תנצחי לפעמים הוא-
    תוציאי אותו בכלל מהזירה- תגדלי ירקות, תלמדי לנגן על גיטרה, תבואי לשמור על הילדים שלי- שזה בכלל לא יהיה מאבק- את כבר במקום אחר....

    השבמחק