אני מרגישה את זה מתגנב אליי חזרה. המחשבות המוכרות, דופקות בדלת מחכות שאני אזמין אותן חזרה פנימה (אני אומרת חזרה אבל מרגישה שהן לא הלכו לשום מקום אף פעם). הן כמו סוחרי סמים מפחידים שאיבדו קליינט רציני. הן לא מוותרות כל כך בקלות. הייתי הBest Customer שלהן. הראבק קצת דעך. אני מרגישה פחות מובערת. אני מעגלת פינות. אני מתחילה לחשוב שאולי בעצם הכל בסדר, אני ארזה- אבל לא היום, ממחר נתחיל שוב. אולי זה קשור לעולם הבזבזני הלא- אקולוגי שאנו חיים בו כיום, איכשהו נדמה לנו שיש לנו אינספור דפים חלקים. הרי תמיד אפשר להתחיל שוב, הכל בסדר. אם נפלת- תקום. אם לא היום, אז מחר. או מחרתיים, או אחרי עוד עשר שנים...

התחלנו את עונת מסיבות החג, עושה רושם שלא משנה באיזה שלב אתה בחיים או איפה אתה גר, מישהו איפשהו סביב חג האורים ידחוף לך מגש סופגניות מול הפנים, ויעיף על החולצה השחורה (היא תמיד תהיה שחורה באותו יום) שלי מלא פירורי אבקת סוכר מתוקים וחתיכים. גם הערב זה קרה. נאבקתי במגשי מטוגנים, ובצקים אלימים למיניהם וניסיתי לשרוד. ובמלחמה יש פצועים, ואני נפצעתי בינוני קל, שזה ממש לא קל אבל זה ממש לא כבד וזה רחוק מלהיות אנוש- אבל נפצעתי. אני מעט מתביישת לרשום את הפוסט הזה, אבל זה חלק מהקטע. בטוב וברע.
ספירת מלאי:
א. בוקר= חופן דגני בוקר, קווייקר סקוור עם מעט חלב.
פה הבעיה הראשונה. אם אני כבר סועדת את ליבי, שאני לפחות אשבע לא? כן. במקום חופן מומלץ למלא קערה ואולי אפילו לפרוס בננה. (כן, גם אני מתלבטת מאיפה משיגים בננות כיום..).
א. עשר= סנדוויץ מכובד עם שתי פרוסות פסטרמה הודו+ מלפפון.
א. צהריים= ככוס אורז לבן+ כרע עוף מעט עצוב+ סלט.
א. ערב= ארוחה חגיגית: פה הייתה בעיה. אוכלים קצת מהרבה דברים. ובעצם אכלתי מעט מהכל (וכשאני אומרת הכל...), סלטים, לזניה, חצי בורקס גבינה, תפו"א מוקרם, פשטידת ירקות. ו... ו... אני מתביישת לומר אבל אני חייבת, כרבע סופגניה, מעט עוגת גזר ומעט עוגת שוקולד. אח כמה זה כאב לכתוב את זה. ממש ממש כואב...
גיליתי שיר מקסים של דנה ברגר ואיתי פרל " זה לא הזמן להישבר" (שימו לב, יש קישור למטה). וזה ממש לא הזמן להישבר. זה הזמן לגשמים, זה הזמן לשלום, זה הזמן לשפע כלכלי, זה הזמן לפרק חדש של "עקרות בית", זה הזמן לזכייה באוטו או בלוטו, זה הזמן לאהבה, זה הזמן למקלחת, זה הזמן לבריאות, זה הזמן לישון- אבל זה לא, זה לא הזמן להישבר.
אני בתחילת הדרך ומחר יום שלישי- פעמיים כי טוב- ומחר אתם תתעלפו כשתקראו את מה שאכלתי. את מה שלא אכלתי.
תמרי!
השבמחקאני בטוחה שזה קשה, אבל אני רוצה לחזק את יידיך - שלא תישברי...
הסופגניות לא שוות את זה... בצק עם שמן ששווה 400 קלוריות.
אם זה קצת עוזר - את יכולה לדמיין שאני תמיד לידך ומונעת ממך את זה... (קצת רשע, אבל למטרה טובה...)
אוהבת!
בהצלחה!
תמיכה!
רק נחת. רק נחת.
השבמחקבייבי את גיבורה אמיתית!!
בננות ממש בעונה עכשיו וזה הפרי הכי זול בסופר
מחרתיים יש לי מסיבת חנוכה ואני מתה מפחד. הלוואי אני יצא ממנה עם פציעות כמו שלך.. את מעוררת השראה ילדה!!! תמשיכי כך- אנחנו זקוקים לך
מתה כבר לקרוא מה לא אכלת מחר :)
תמר יקרה, את כותבת נפלא על הנושא המשותף לכולנו! מחזיקה לך אצבעות ונמצאת איתך ברגעי המשבר. האמת, לא נראה שאת צריכה אותי כי את מתמודדת נהדר, רק ללמוד ממך!
השבמחקהיי תמר,
השבמחקיכול לעניין אותך לנהל קהילת תמיכה בדיאטה בפורטל beok?
אם כן את מוזמנת ליצור קשר ולקבל פרטים נוספים ב- michal@beok.co.il