אין כמו להישקל על הבוקר. פשוט אין. למרות שברור שזה הזמן הכי טוב והכי מרזה, זה תמיד כה מרגש. גם הבוקר התרגשתי, כשאחרי שבועיים של קיטורים (מוצדקים בעיניי, למרות שכל הקיטורים שלי מוצדקים בעיניי) נשקלתי וראיתי שהמשוואה של חנוכה שומני ואז שבוע של מחלה ממארת (שהחלמתי ממנה..) השיל ממני עוד 2.6 ק"ג (חשבתי לעגל למטה לשתיים וחצי, אבל רציתי עוד 100 גרם, אז תהרגו אותי). אחחח... להישקל בבוקר...
אני מרגישה רגועה. בטח כמו הכורים מדרום אמריקה, ברגע שהחלו לחלץ אותם. אולי קצת פחות. .
אולי כמו בסיני. או שאולי קצת פחות.. טוב אני לא משווה לכלום, רק אומר שאני מרגישה שאני בסוג של "הכיוון הנכון".
לא יודעת למה דווקא עכשיו אני מרגישה את זה אחרי חודש מטלטל יותר מאשר בהתחלה של הדיאטה(כן, גם אני רואה את התשובה לשאלה במה שכתבתי), אבל כבר יומיים אני מסתובבת (עם כאבי ראש ובחילה, אבל גם) עם תחושה של אמון עצמי, והרגשה שהחיים בשליטה. ברור שזה לא אומר שזה יהפוך להיות קל יותר (למרות שבתוך תוכי אני מקווה שזה כן..) אבל זה כן אומר, שאני בסדר. ושזה עובד. ושהכל בסדר.
תכננתי לכתוב פוסט מצחיק אך עצוב על חייו הקשים של השמן הממוצע, אך זה באמת עצוב מדי בשביל יום שמח כמו זה (אה נכון, עשרה בטבת היום. התכוונתי לומר שזה לא יהיה מספיק עצוב, בשביל היום העצוב הזה...).
אז נפסיק כאן להיום, נאמר תודה שבאתם, שיהיה שבת שלום, ואני אוהבת את כולכם.
אני בעד לזרוק את המשקל מהחלון... פשוט תראי את ההתקדמות לפי הבגדים ולפי ההרגשה האישית שלך, משקל שקילה זה רעל! :-)
השבמחק