הפיכת דמיון למציאות

אנחנו בוכים מסרטים מרגשים כי המוח שלנו לא מבדיל בעצם בין סרט למציאות, טענה בת דודתי בעודנו נוסעות בכביש החשוך והמפותל דרומה במוצ"ש חורפי חם מהרגיל, דמיוננו משתלט עלינו ומסלף את המציאות לנגד עינינו.
משמע, הדמיון שלנו הוא כלי חזק ובעזרתו ניתן לשלוט ברגשותנו, ולפיכך במעשנו.
אם נשליך את הסיטואציה עלי (כמו שאני רגילה לעשות), זה אומר בעצם שבזכות דמיוני (העשיר) אצליח לשלוט ברגשותיי העזים כלפי אוכל. "נהרות לא יכבו את האהבה" שאני יכולה להרגיש לפעמים לרוטב בולונז מופלא, או לחלופין לרוגלך חם ביום שישי. מה שאדמיין זאת המציאות אותה אחיה.


בדמיוני הפורה אני רואה את הבלוג הזה כגלגל הצלה, כפתרון היצירתי האחרון במוחי להשיל ממני את מי שאני לא. בדמיוני אני רואה את עצמי כותבת פה על התהליך (המדהים, בטח שמדהים) שאני אעבור, על הקילוגרמים שינשרו, על הסנטימטרים שיתכווצו, על הנפח הכללי שיצטמק. בדמיוני אני רואה את עשרות הקוראים שיטרפו את הפוסטים שלי כלחמניות אחרי השלג (הממ... לחמניות מישו?). בדמיוני, הבלוג הזה יתעד לעולם את הדרך הקשה של בחורה שמנה בדרכה לאידיאל היופי המערבי (כן, אני הופכת את החולשות שלי לאידיאלים, אז מה?!), הרגשות הסוחפים ואולי גם כמה אנקדוטות משעשעות מחיי היום יום (לא תאמינו איזה כלב ראינו היום..).


אני רואה זאת בדמיוני-- והופכת דמיון זה למציאות

כותבת הבלוג אינה אשת מקצוע, או רופאה. הבלוג הוא יומן אישי ולא נועד לחיקוי או לטיפול במקרים אישיים.

יום רביעי, 15 בדצמבר 2010

תהיי חולה ותשתקי

פוסט זה הוא פחות פוסט, אלא יותר אנקדוטה ואיחול (ולכן לא צריך לסכם).


בעודי חובקת בקבוק מים רותחים ושוכבת תחת ערימת שמיכות, עליתי על הברקה. זו בעצם אינה הברקה, כי אני בטוח לא הראשונה שחשבה על זה. בטח גם קהילת הבולמיות. אני לא חשבתי על להכניס פירור אוכל לפה כבר שבע שעות. שבע. אני לא רעבה, אני רק אומללה. כנראה ש 39 מעלות חום (אין לי מדחום, ואני בטוחה שיש לי 42 מעלות חום, אבל בחרתי לא להדאיג אתכם) מוציאים ממני את החשק לכל דבר מאכל. האם עלינו על טריק? האם גופי המושמץ פה בתדירות גבוהה, אשכרה יודע מה הוא עושה? 
אני גאה בו... כנראה שלהחלים זה יותר חשוב מלהשמין. וזה ממש לא מובן מאליו.


 שנעבור את החורף הזה (חורף, עאלק... סתיו), עם אורות תמיד דולקים ברכב, עם גישה לתרמוס ותיונים כל הזמן, עם כובע צמר ועם גרביים ספייר בתיק (שלוליות וזה..). שיהיה חורף גשום אשר יטיב עימנו קצת. שינקה אותנו קצת. ושיוריק אותנו קצת. לא לשכוח ויטמין סי, ובאמת באמת שמרו על עצמכם!

החורף קורא לנו לנהוג אחרת.

4 תגובות:

  1. רפואה שלמה יא מאמי!!

    השבמחק
  2. תרגישי טוב!

    השבמחק
  3. בחורף ניתן לשתות הרבה מרק... זה מחמם, טעים ושומר על הבלה. איי לאב יו תמר!

    השבמחק
  4. זה ממש החוכמה של הגוף- מחלה- זה אותיות החלמה- אם לא מפריעים לגוף עם כל מיני תרופות ורעלים- הגוף פשוט מפעיל את המערכת החיסונית- שעובדת לסרוגין עם מערכת העיכול- מערכת העיכול "נרדמת" ונותנת למע' החיסונית לנקות את הגוף מרעלים- לכן כשאמהות "דוחפות" אוכל לילד חולה- הן בעצם מעכבות החלמה-
    תצומי, תנוחי, תשתי כשאת צריכה- מים!!!!!
    ותדייקי את חייך עוד ועוד!!!
    מרגש לקרוא!!!

    השבמחק