למה מה קרה?!?!

לאחר תקופה ממושכת בארה"ב, ורגע לפני החזרה המיוחלת לארץ נתקלתי בספר דיאטה הראשון בחיי שהתחברתי אליו רגשית. מדובר בשני נשים, חכמות, מצליחות, מצחיקות, נאות, ושמנות. הן כתבו יחד ספר מרגש, מצחיק וצבעוני על כברת הדרך שעשו אל הרזון המיוחל. על דיאטת אטקינס בטח שמעתם (הדיאטה שגברים חולים עליה, שאוכלים מלא מלא בשר- או אה מגניב מאוד!), אז הן השתמשו בבסיס של אטקינס וניסו להפוך אותו לנשי יותר. מותר בהתחלה לאכול 20 גר' פחמימות ביום (כן, ביום!), ורק לצורך ההשוואה אשמח לציין שבקערת ברנפלקס יש כ120 גר' פחמימות, אז כן זה ממש מעט. במקום פחמימות (אוקסימורון, כלום לא יכול להחליף פחמימות), אמורים לאכול מלא מלא מלא ירקות והמון בשר, עוף, ביצים ודגים. מעודי לא רזיתי כמו שרזיתי בדיאטה הזו. פעמיים. מה שקרה הוא שהגוף שלי לקח מאוד מאוד קשה את המחסור בפחמימות ולאחר חודש של.. טוב-אני-יאמר-את-זה טחורים, החלטתי שעד כאן. ועכשיו כתבתי את השקר הראשון שלי בבלוג.

ברור שטחורים זו סיבה מספיק טובה לחזור לאכול פחמימות (וכל מי שחווה זאת יסכים איתי), אבל הסיבה האמיתית היא כמובן חוסר היכולת שלי להתחייב לדיאטה, לעשות לעצמי טוב, להתמודד עם ההצלחה, להאמין בעצמי, עצלנות (מחק את המיותר, למרות שאין ממש מה למחוק). למרות שניתן לומר שנכשלתי ("כישלון זו מילה כל כך שלילית", כן? באמת? טוב לדעת) בדיאטה זו, אני שומרת לספר רגשי חיבה עזים והוא מטייל איתי ממקום למקום, מדירה לדירה.

Neris and India's IDIOT PROOF DIET/ India Knight and Neris Thomas

רציתי להביא בפניכם תמצית מהרעיונות בהן הנשים האלה (שכיום רזות) פותחות את סיפרן, וזה כשהן מנסות להסביר למה הן שמנות, או איך לעזאזל זה קרה להן. אני מביאה את הנקודות שאחת מהן כתבה (אינדיאה), אבל הפירוט הוא שלי.

1.      יהירות- אין דרך טובה לתרץ את זה אז פשוט אומר חד וחלק, חשבתי שאני נראית יפה. טוב אולי לא על הבוקר, או בלי בגדים, או כשאני יושבת, אבל חשבתי שסה"כ אני יפה. נכון, עושה רושם שרוב המין הזכרי לא חושב כך גם, או שגם אם הוא כן חושב את זה הוא מעדיף לצפות ביופי מרחוק. אבל חברותיי לא מפסיקות להחמיא לי, אני מתקרצפת די טוב, מתאפרת מופלא, יש לי כמה בגדים מחמיאים. חשבתי שזה כל מה שצריך. ולא רק זה, גם חשבתי (זה מוזר לי להגיד את זה בלשון עבר) שהבחור שיתאהב בי (מתישהו) יצטרך לאהוב, ובטוח גם יאהב אותי כמו שאני (שזה יותר ממה שאני דורשת מעצמי).

2.      קבלה מוזרה וקצת מיואשת של המצב- אין מנוס, אני חושבת לעצמי לפעמים, חלקי בעולם הוא להיות בצד הכבד. אהפוך את חולשותיי לאידיאלים (שימו לב, משפט מפתח), ואהיה השמנה הכי מצליחנית בעולם. אטפל בכל Issue אחר באופן מעורר השראה אבל הניחו לי למשקלי. המצב יכול להיות יותר גרוע (לא, הוא לא), תנו להשמין בשקט. נראה לי קל לראות את הבעייתיות פה די בקלות.

3.      שמן וטוב לו- הטיעון הזה כמעט עובד עלינו, כמו שאחמדיניג'אד כמעט עובד עלינו. יש לנו תיאבון לחיים והוא מתבטא דרך התיאבון שלנו לאוכל. אנחנו בעצם מאושרים מאוד, כל עדת השמנים. איזה כיף שבגדים לא עולים עלינו, שבנים לא מתחילים איתנו, שאנחנו מתעייפים רק מלראות אנשים אחרים רצים, וש90% מהזמן אנחנו חושבים על אוכל (וכשאני אומרת אנחנו, אני מתכוונת אני).  ובכלל שמנים הם ממש אחלה. הם  הכי כיפיים, מצחיקים, זורמים, ו... מצחיקים. כמובן שאנחנו מצחיקים, נעשה הכל כדי שלא יצחקו עלינו. אנחנו אפילו מוכנים לצחוק על עצמנו קודם אם צריך. מישהי מאוד קרובה אליי זרקה לי פעם את ההערה (שלא שכחתי לאחר בערך עשור), ששמנים חייבים להיות מצחיקים, כי מה יש להם עוד להציע?! העולם הרזה עזר להנציח את התפיסה שלשמנים כקולקטיב יש אופי מסויים, שמח, פורח ומצחיק, שזה במילים אחרות גזענות (טוב, נסחפתי שוב).

4.      טמטום לשמע- אני אוכלת כדי להעניש, שימו לב, אחרים. אמא שלי זרקה לי ש"אולי כדאי לעשות משהו בנושא המשקל מרקיע השחקים אליי" או פשוט הסתכלה לי בצלחת, הופה עוד פרוסת חלה. חברה שלי נהנית בלעדיי, יאללה עוד שניצל. מציעים לי במסעדה לחם קל בלבד, יאללה שני באגטים. כמו המעשן שביום-ללא-עישון-הלאומי קונה פאקט, אכלתי עוד מנה של אורז כשמישהו סביבי הזכיר שומן, השמנה, דיאטה וכו'. אין תירוץ, זה פשוט מפגר אבל לפחות בזכות הספר זכיתי לראות שזה לא קורה רק לי.

5.      עצלנות- יש מה להוסיף? בספר היא מתארת שלא היו לה כוחות כי היא רצה אחרי שני ילדים כל היום. ומה התירוץ שלי? הרי ברור שאכילת מזונות משמינים מעייפים אותנו. וברור שכשאנחנו אוכלים בריא יש לנו יותר מרץ. אז כנראה שזה אמור ליפול גם תחת ההגדרה של טמטום.

6.      להגדיל את מימדיי בכוונה- בספר אינדיאה מתארת את זה שכשהיא הייתה באמצע תהליך גירושין היא אכלה בגלל שבתת מודע שלה היא רצתה להיות יותר גדולה. יותר דומיננטית, יותר חזקה, על מנת לשרוד את המשבר שהיא חווה, וכדי שהאקס שלה לא יוכל לדרוך עליה. בנסיון כושל שלי ללכת לפסיכולוג בתיכון הוא טען שאולי אני אוכלת יותר כדי שאמא שלי (קלאסי) תראה אותי יותר טוב (כמובן בצורה מטאפורית, לאמא שלי יש ראיה נהדרת). תכיל אותי יותר. אז ממש התעצבנתי עליו וחשבתי שהוא משתמש בספר הנמכר "פרויד בשקל", אבל כיום אני מוכנה להגיד שאולי הוא צדק. מן הסתם לא, אבל אולי.

אז כשאני שואלת (ואני שואלת) למה לעזאזל אני שמנה, הספר עוזר לי לחשוב על כמה סיבות, יש עוד. אני יודעת. אולי עוד נגיע אליהם.

ובינתיים... לחיי חיים טובים יותר!