הפיכת דמיון למציאות

אנחנו בוכים מסרטים מרגשים כי המוח שלנו לא מבדיל בעצם בין סרט למציאות, טענה בת דודתי בעודנו נוסעות בכביש החשוך והמפותל דרומה במוצ"ש חורפי חם מהרגיל, דמיוננו משתלט עלינו ומסלף את המציאות לנגד עינינו.
משמע, הדמיון שלנו הוא כלי חזק ובעזרתו ניתן לשלוט ברגשותנו, ולפיכך במעשנו.
אם נשליך את הסיטואציה עלי (כמו שאני רגילה לעשות), זה אומר בעצם שבזכות דמיוני (העשיר) אצליח לשלוט ברגשותיי העזים כלפי אוכל. "נהרות לא יכבו את האהבה" שאני יכולה להרגיש לפעמים לרוטב בולונז מופלא, או לחלופין לרוגלך חם ביום שישי. מה שאדמיין זאת המציאות אותה אחיה.


בדמיוני הפורה אני רואה את הבלוג הזה כגלגל הצלה, כפתרון היצירתי האחרון במוחי להשיל ממני את מי שאני לא. בדמיוני אני רואה את עצמי כותבת פה על התהליך (המדהים, בטח שמדהים) שאני אעבור, על הקילוגרמים שינשרו, על הסנטימטרים שיתכווצו, על הנפח הכללי שיצטמק. בדמיוני אני רואה את עשרות הקוראים שיטרפו את הפוסטים שלי כלחמניות אחרי השלג (הממ... לחמניות מישו?). בדמיוני, הבלוג הזה יתעד לעולם את הדרך הקשה של בחורה שמנה בדרכה לאידיאל היופי המערבי (כן, אני הופכת את החולשות שלי לאידיאלים, אז מה?!), הרגשות הסוחפים ואולי גם כמה אנקדוטות משעשעות מחיי היום יום (לא תאמינו איזה כלב ראינו היום..).


אני רואה זאת בדמיוני-- והופכת דמיון זה למציאות

כותבת הבלוג אינה אשת מקצוע, או רופאה. הבלוג הוא יומן אישי ולא נועד לחיקוי או לטיפול במקרים אישיים.

יום שבת, 27 בנובמבר 2010

מה אייל שני היה אומר?!


איך להסתכל ללבן של המסך בעיניים? זה לא פשוט. 25 השעות הקשות של השבוע עברו, השבת יצאה. נורא? לא, לא היה נורא. מעולה? לא, לא היה מעולה. היה פושר. אכלתי יותר ממה שתכננתי, ואני רק מתה להתחיל את השבוע ולחזור למסלול. מסתבר שזה ממש לא פשוט לנצח את השבת. ואחרי שבוע אחד של דיאטה, אולי זה לא יהיה כל כך פשוט. אז איזה מזל שעוד שבוע יש לנו הזדמנות לנסות זאת שוב, ולהצליח קצת יותר. ואז יותר. ואז יותר.

אני לא נכנעת להרס העצמי שלי. ואני לא מסכימה לתרץ לעצמי תירוצים- ונכון לא הייתי בשיא בשבת, אבל אני ממש אבל ממש לא מסכימה שזה יחזיר אותי אחורה. היה לי שבוע מעולה, ואם זה אני רצה- העתיד הקרוב די אפל אנו מתקרבים בצעדי ענק לחנוכה ואני כבר מוזמנת לשלושה מסיבות חג. אני ממש לא יכולה להגיע לשבוע הזה עם מטען של שבת. אז זהו. מתחילים שוב. יום ראשון שבוע שתיים. המהפך ממשיך.


מצאתי פתרון חדש להוצאת אנרגיות האוכל שלי- מאסטר שף. פשוט מאוד, יש את חוויית הבישול, ההתעסקות המספקת עם תיבול וטיגון, ההנאה שבלראות אנשים אחרים משמינים, אבל להמשיך ללעוס גזר אצלי בבית. תענוג. האמת היא שאיכשהו פספסתי את כל העונה, אבל אפשר לצפות באתר של ערוץ 2, Mako.co.il  בפרקים המלאים. שימו לב—זה רק עובד דרך Explorer. תהנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה