הפיכת דמיון למציאות

אנחנו בוכים מסרטים מרגשים כי המוח שלנו לא מבדיל בעצם בין סרט למציאות, טענה בת דודתי בעודנו נוסעות בכביש החשוך והמפותל דרומה במוצ"ש חורפי חם מהרגיל, דמיוננו משתלט עלינו ומסלף את המציאות לנגד עינינו.
משמע, הדמיון שלנו הוא כלי חזק ובעזרתו ניתן לשלוט ברגשותנו, ולפיכך במעשנו.
אם נשליך את הסיטואציה עלי (כמו שאני רגילה לעשות), זה אומר בעצם שבזכות דמיוני (העשיר) אצליח לשלוט ברגשותיי העזים כלפי אוכל. "נהרות לא יכבו את האהבה" שאני יכולה להרגיש לפעמים לרוטב בולונז מופלא, או לחלופין לרוגלך חם ביום שישי. מה שאדמיין זאת המציאות אותה אחיה.


בדמיוני הפורה אני רואה את הבלוג הזה כגלגל הצלה, כפתרון היצירתי האחרון במוחי להשיל ממני את מי שאני לא. בדמיוני אני רואה את עצמי כותבת פה על התהליך (המדהים, בטח שמדהים) שאני אעבור, על הקילוגרמים שינשרו, על הסנטימטרים שיתכווצו, על הנפח הכללי שיצטמק. בדמיוני אני רואה את עשרות הקוראים שיטרפו את הפוסטים שלי כלחמניות אחרי השלג (הממ... לחמניות מישו?). בדמיוני, הבלוג הזה יתעד לעולם את הדרך הקשה של בחורה שמנה בדרכה לאידיאל היופי המערבי (כן, אני הופכת את החולשות שלי לאידיאלים, אז מה?!), הרגשות הסוחפים ואולי גם כמה אנקדוטות משעשעות מחיי היום יום (לא תאמינו איזה כלב ראינו היום..).


אני רואה זאת בדמיוני-- והופכת דמיון זה למציאות

כותבת הבלוג אינה אשת מקצוע, או רופאה. הבלוג הוא יומן אישי ולא נועד לחיקוי או לטיפול במקרים אישיים.

יום שישי, 26 בנובמבר 2010

צועקים על אהבה


אז מכיוון שאנחנו כבר לא מפלרטטים עם עצמנו בעזרת אוכל, הטריק הוא למצוא דרכים חדשות והרבה פחות טעימות לאהוב את עצמנו:
שינה- אני אחזור על זה, שינה. גיליתי שכאשר הרעב מתחיל לתעתע הטריק הוא לסגור את הדלת להיכנס למיטתי הרכה והנוחה מדי, ולנמנם. אם יש רק עשר דקות פנויות- אז עשר דקות של שינה זה תענוג, ואם יש שעה... וואי וואי כשיש שעה...
סדרות טלוויזיה ממכרות- מי אמר שרק סוכר לבן זה ממכר?! העולם המערבי דואג לספק לנו שעות על דבי שעות של בהיה מספקת ברקע. דרמות משפחתיות, מנתחים שובבים, בלשים מסוכנים, מצילים שזופים, אמריקאיים עשירים- ומה לא?! תשענו אחורה על מסעד הכיסא ולחצו פליי, רק לא לשכוח לקום ולעשות סיבוב בחדר כל כמה פרקים. כשחסר קצת דרמה- Grey's Anatomy, Brothers & Sisters או כמובן ללא צל של ספק, נשות וויסטיריה ליין בDesperate housewives , אם מתגעגעים לאמא, .Gilmore Girls מחפשים קלאסיקות? מרתונים של Friends, Seinfeld, The Simpsons  עושים את העבודה. הומור טרי ונקי? Family Guy, Curb your enthusiasm    מרגישים בודדים? Sex in the City , וכשהמצב ממש ממש קשה- How I met your mother יעשה את העבודה. הגישה לתוכניות ממש פשוטה- כדי לצפות בסדרות משחר תחילתם גלשו לtvshack.cc  ואם אתם ממש מכורים וכבר עוקבים אחרי הפרקים החדישים לch131.com  הסדרות מגיעות יום אחרי שהן שודרו בארצות הברית של אמריקה.
ללכת לטיול- כן, גם טיול עלול להיות ספורטיבי אם לא נפקח עין אבל בעיניי סגולתו הוא בהיותו פרודקטיבי. לכו לקנות חלב, לטייל בגינה, לזרוק את הזבל. תמיד כשהציעו לי את זה אנשים או ספרי דיאטה הייתי צוחקת עליהם, מה בין טיול ושיפור מצב רוח. אבל גיליתי שדברים נראים ומרגישים הרבה פחות גרוע כאשר יוצאים מתוך הקוביה שלנו לסיבוב בשכונה, או בדברי ד"ר סוס המכובד- "כשיוצאים קורים דברים מופלאים". אז יאללה לעוף על זה..
תאפרו את עצמכן- או את השותפה, השותף הנשי או האמיץ, האחות, החברה או הבת של השכנה. יש משהו בלגרום לעצמנו או לאחרים להיראות יפים יותר שמהנה עד דמעות.
לרקוד- מצאו ביו טיוב את שיר המסיבות הסוער החדש (כל חדש של ליידי גאגא) וריקדו בחדר במשך 3 דקות. זה מפגר, זה אידיוטי, וזה קצת מפדח. אבל זה מופלא. זה בריא, זה ממריץ, זה מזכיר לנו שאנחנו סקסיות כשבא לנו- וזה להרעיף על עצמנו ים של אהבה.
דברו- שוטטו בספר טלפונים שלכם (ברור שלא בספר אמיתי, אלא הזה שבפלאפון) ותתקשרו לאותו בנאדם שאתם כבר מתים לדבר איתו/ה כבר שנים. ספרו לו על עצמכם, על הדיאטה, תקשיבו להם, תסגרו פינות, רכלו קצת, הדליקו ניצוץ של אור בליבכם ובליבם.
הפוסט כתוב לרוב בגוף שני, אבל אני מתייחסת אליו כאל יומן אישי, ומדברת אל עצמי (כן, אני מדברת אל עצמי, זה מוזר.. אני יודעת). מתייחסת, מיישמת, מתאהבת.


אנחנו ביום שש (שש!!). השמש זורחת קצת יותר חזק (זאת מטאפורה כמובן, הרי התחיל להתקרר), צבעים נהיו קצת יותר בוהקים, הכסאות יותר נוחים, יש לי רון בלב ואת (מקלדת) ביד.

שישה ימים כמעט ללא פאשלות, וכשאני אומרת כמעט, אני מתכוונת שום פאשלות. היתה תקרית מביכה עם כדורי בשר, אבל נראה לי תמיד יש תקריות מביכות עם כדורי בשר אז נניח לזה. מכיוון שהיום יום שישי, משמע- מחר שבת, ופה הגענו לבעיה. עד היום לשבתות היו ניחוח מאוד מסויים. ניחוח של בישולים וטעימות, אפיה וזלילה, ניחוח של אינספור פרוסות חלה, עוגה וחמוצים. מרק עוף עם תל שקדים, עלי גפן ממולאים בשמן, כפות גדושות של אורז לבן ולא בריא, שניצל או שניים או שלוש. סלט מתובל היטב, עוגיית שוקולד צ'יפס, גלידת מנטה של אמא. אחחח... ניחוחות. ועכשיו שכולנו מריירים (או שלפחות אני), ושקצת איבדנו את חוט המחשבה ושכחנו מה הנקודה שאנו מעבירים כאן- ננסה לחזור לעצמנו להיזכר שאנו על סף עידן חדש ומרגש. עידן של ניחוחות חדשים. עידן של אהבה אמיתית, לא נוטפת בקלוריות. אנחנו מקבלים את השבת של השבוע ואת שאר השבותת של חיינו, של חיי, בשלום אמיתי. בשלום (ולהתראות) עם האובססיות שלנו, שלום עם הצורך להטביע משהו על ידי אכילה חסרת מעצורים, ושלום עם זה שעולם האכילה הכפייתית נסגרת בפני. יהיו קשיים במיוחד בגלל הנשמה היתרה הזאת, אבל שאלה יהיו הקשיים שלי. כדי לטעום חלה, מספיק פרוסה אחת, וכדי להנות בשבת, אפשר להסתפק במנה קטנה. לכה שומן לקראת שמחה.
שנלמד לאהוב את עצמנו בדרך הנכונה, הבריאה, השמחה. שבת שלום.


2 תגובות:

  1. תמר זה נשמע כמו אתגר ממש קשה,אבל אני כאן בשביל לתמוך בך..

    השבמחק
  2. היי תמר מה נשמע? איך עוברת השבת?
    מקווה שאת לא נכנעת לפיתויים!

    השבמחק