השבוע בו הפסקתי לעשן

אז כן, בנוסף לעודף משקל משמעותי אך נחמד, אני גם מעשנת.

לרוב ווינסטון לייט, לרוב כמה פעמים ביום, לפעמים אפילו עשר. משום מה ביום ראשון שעבר, בערך בשבע בערב עישנתי כהרגלי סיגריה אבל הפעם חשבתי, "פיכסה. בא לי להפסיק".

ומאז... דברים איבדו שליטה.

מצאתי את עצמי לא מעשנת כבר עשרה ימים.

לא תגידו וואלה הפסיקה לעשן. אלא, הפסקתי לעשן ועברתי צד. נהייתי מהמעצבנים. מהאלה שמבקשים מהם אש ועונים שאין להם כי הם לא מעשנים. כאילו שמישהו שאל אותם על ההרגלים הבריאותיים שלהם. כשאני שואלת מישהו איך מגיעים לאנשהו, אני רק צריכה לשמוע שהוא לא יודע, ואולי הוא יכול להוסיף שהוא לא מכאן. אני ממש לא מעוניינת לשמוע שהורים שלו בעצם עלו מברית המועצות וזרקו אותם במצפה רמון, אז אחרי שהוא השתחרר מהצבא הוא החליט לנסוע לתל אביב לנסות את מזלו שם, כדי להוכיח לנו אבל בעיקר לעצמו שהוא יותר מרק בן של עולה חדש ולכן הוא לא יודע איך מוצאים את השוק הבדואי בבאר שבע. בקיצור, אם אין לך אש, אני ממש לא מעוניינת לשמוע שאתה לא מעשן (בשביל זה ספגתם את הדוגמא הקטלנית ממקודם). אז אף אחד לא העיז לבקש אש בינתיים אבל כן זרקתי לאנשים שהם מסריחים מסיגריות ועשיתי סצנות שלמות מכך שאני לא יכולה לשבת בחוץ עם כולם במהלך חתונה, כי אני לא מעשנת ונשארתי ללקט תלתלי סלק מהסלט.

האמת שמאז שהפסקתי לעשן החיים שלי רק נהיו גרועים יותר. אני יודעת שזה לא פוליטקלי קורקט לומר והייתי צריכה לספר שמאז שהפסקתי לשאוף עשן ולפי גורמים שונים גם 43 חומרים מסרטנים, החיים שלי נהיו ורודים יותר. שהתחלתי לרוץ מרתונים, לקפץ מעל גדרות במקום ללכת מסביב, לטפס שבעה גרמי מדרגות בזמן שאני שרה, ולהתיישב בחינניות על הספה כאילו לא עברתי מיני מרתון כרגע. אבל לא. כמובן שלא.

מאז שהפסקתי לעשן, נהייתי מצוננת, לא הפסקתי להשתעל, כאב לי הראש, אכלתי יותר מהרגיל, הייתי יותר עצבנית ומעצבנת מהרגיל וכל הזמן הייתי צריכה לירוק דברים שונים ומשונים (טו מאצ'?!), בקיצור חגיגה.

הגמילה המשונה הזו מעלה בי תהיות רבות, לדוגמא, נכון שלא מעשנים חיים יותר שנים ממעשנים, אבל הם חיים אותם מבלי לעשן במהלכם. מה טוב בזה? האם אנחנו לא שואפים (שואפים... הממ...) לאיכות ולא כמות?! 

החיים פחות יפים ללא סיגריות, זה מה שאני מגלה כרגע. כבר אין ממש טעם לשבת על הדשא, לשבת על ספסל או לשבת בכל מקום שהוא תחת כיפת השמיים. מה טוב בלצאת לבירה אם לא מעשנים בין שלוק לשלוק? ובכלל כל המפגש עם חברים הרבה פחות מעניין כשלא מעשנים כל כמה דקות. 

נראה לי ברור כשמש, שמדובר בהתמכרות, כנראה שהחפיסות קצת צדקו. אבל יש פה משהו אחר. אנחנו לא ממש מכורים לכל הרעל שנכנס לתוכנו. כי עובדה שהגוף שלי חוגג את זה שהפסקתי עם זה. כמובן שחוגג זו מילה יפה, אבל מה שקורה זה שכל הרוע ממהר לצאת החוצה בכל מיני צורות לא נעימות. וזה כמובן חיובי. עושה רושם שהתמכרנו להתמכרות, התמכרנו לזה שאנחנו נאלצים להפסיק את החיים שלנו כל כמה שעות ולקפץ החוצה, לחפש מצת ולשאוף. אקט שברור שהוא לא בריא, אבל הוא כה מהנה גוד דאם איט. 

 הדג נחש טענו שיותר קל לתלוש לעצמנו את השן מאשר להפסיק לעשן. האמנם? האמנם עשיתי זאת?

ואם כן, אז בשביל מה?

כרגע עבר שבוע. היה שבוע קשה. אבל הוא עבר (ועימו עוד כמה ימים, בל נשכח). כנראה שחסכתי בערך 75 ש"ח, שזה bjns. בימים עברו הייתי הולכת לטאואר רקורדס לקנות דיסק.

שישו ושמחו.