מאז שאני קטנה אני זוכרת שאמא שלי השתגעה ללכת איתי לקניות. לא בגללי כמובן. אני מקסימה. פשוט בגלל שלא מצאנו כלום אף פעם. אני לא זוכרת בדיוק למה היה כל כך למצוא לילדה בגודל ממוצע סנדלים בכיתה ד' אבל משום מה לא מצאנו וזה עצבן אותה. וכשהתפתחתי (והתנפחתי, חח..) היה עוד יותר קשה. אני זוכרת את אמא שלי אומרת עשרות פעמים (טוב שלושה זיכרונות קונקרטיים אבל בטח היו עוד) שהיא רוצה לפתוח חנות "יוצא מן הכלל" שיהיו שם סנדלים יפות אבל רחבות יותר, ובגדים יפים אבל גדולים יותר. תסלחו לה על השם, היא עולה חדשה. עד שנה שעברה היא חשבה ש"חבל על הזמן" זה ביטוי שמתאר סיטואציה שלילית, תמיד. אז השנים חלפו עברו, המדינה התפתחה לתפארת המדינה, והמצוקה עדיין קיימת.
אם אין לכם דוד חמוד כמו שלי שמרבה לבקר אותנו מארה"ב ומביא איתו חבילות עמוסות בגדים שהזמנתי מפה לדוגמא, ואם אתן שמנמנות, ושלא נאמר שמנות. אנחנו בברוך. כמובן שלמבינות עניין יש לנו את שרונה יוצאת מהארון בלוג אופנה לגדלדלות (על בסיס שמנמנות, רק לגדולות, לייק דה). אבל לאחר מלחמת החורמה שניהלתי בקניוני ישראל על מנת למצוא בגדים לחתונה של אחי, הרשו לי גם לשתף אתכם בתוצאות. אז אמנם המצב לא חמור כמו בתקופה של כיתה ד' (ואני עדיין לא מבינה מה היה הסיפור, הייתי ילדה קטנה וחביבה, בקושי שמנמנה, אפילו לא), אבל רחוק מלהיות מזהיר.
איך שורדים את מסע הקניות הסיזיפי בחנויות ישראל אם מידה 48 לא סופר נוחה לך בלשון המעטה (או שאפשר לומר, כמעט נחנקת למוות בתא הלבשה כשאת מנסה להפשיל את השמלה שלא עולה על הציצי ממעל לראש ונתקעת ככה כ5 דקות. True Story):
1. אסור להתייאש! שירה חברת הקניות הנאמנה שלי חזרה ואמרה זאת שוב ושוב ושוב (ושוב). איפשהו במדינה הזאת את תמצאי שמלה שתהיי מבסוטה עליה. רק לא להתייאש. על מנת לא להתייאש, מלכתחילה לא כדאי להיכנס לחנויות שמועדות לכישלון. אני יודעת שיש שאומרים שלפעמים יש מציאות. אבל בשביל מציאה אחת לא כדאי לעבור את הסיוט של רנואר- קסטרו- זארה- כל חנות נורמטיבית אחרת. טוב? חסכו מעצמכן את כאב הראש והלב. בינתיים אין שם בגדים. נקסט!!
2. הכיני רשימה (בראש, אין צורך להיות מוזרים) של חנויות שיש שם מידת גדולות לפעמים, וששם אפשר למצוא מציאה. הבעיה הגדולה בחנויות עם מידות גדולות זה ש.. well... הבגדים מכוערים. הבגדים. מכוערים. אני מצטערת אבל נשים שמנות הן פשוט נשים. שמנות. לכן אנחנו מחפשות בגדים יפים, כמו שיש בשאר החנויות, רק במידות גדולות. במידות. גדולות (התמכרתי). אל תעזרו לנו עם "מטשטשים" למיניהם. מכנסיים שמתרחבים רק מצד שמאל אולי מרזים, אבל הם עדיין מכנסיים שמתרחבים רק מצד שמאל. וזה טראגי. אבל... אפשר למצוא בחנויות האלה לפעמים מדי פעם משו. ואתם יודעים אלו חנויות אלה, זה החנויות שקונים בהם ואז כששואלים אותך מאיפה השמלה את ממלמלת אממ... מהקניון... וממהרת הלאה. אז "מתאים לי" או בשם העאלק סקסי -M&L. הקניה האחרונה שלי שם כללה גופיות, טי שרטים וטייץ. והם סיפקו את הסחורה היומיומית הזו יפה מאוד. כל דבר שדורש מעט יותר שכל, כמו שמלה או מכנסיים. זה לא משם. אבל אני אנסה להתרכז בחיפוש המייגע האחרון- השמלה. נכנסתי ל: גולברי, קרייזי ליין, אריסטו שמט, שדרות מעצבים למיניהן, שש, הגרה, זיפ ועוד. חשוב לי לציין שמוקדי החיפוש היו בירושלים ובבאר שבע, בפריפריה ובפריפריה של הפריפריה. אני משערת שבתל אביב יש עוד אופציות. משערת, אבל לא בטוחה.
3. תשכחי מהרשימה. אחרי שעברת על כל מה שיש ברשימה וכמעט קנית שמלה בצבע זהב עם פאייטים שנראית כמו חולצה ענקית עם טוויסטים על הציצי ושמשאירה אחריה זהב על הידיים והשיער שלך ועל הידיים והשיער של חברה שלך, תביני שצריך לחשוב מחוץ לקופסה. ומחוץ לקופסה זה ללכת במקרה לחנות "מקימי", חנות עם דוס שיק. להתעלם מהכיסויי ראש והשרוולונים ולמדוד את השמלות שלהם שאיכשהו מגיעים למידות גדולות (כמובן שרק כאלו בלי ריצ'רץ). אז להיכנס לחנות, להיות כל כך בשוק מהמציאה, לנסוע לחנות אחרת בעיר כדי לקנות את השמלה בטורקיז. לקנות אותה. לשלוח תמונות לכולם. ולנוח על זרי דפנה.
"מקימי" הייתה הברקה של רגע. ולפעמים רק לפעמים אפשר להיכנס לחנות עם מידות קטנות (כן, המידות קטנות, גם אנחנו לא טלית שכולה תכלת, אבל המידות שלכם קטנות!!!) למדוד שמלה בלי ריצ'רץ ולקוות לטוב. לפעמים זה עוזר.
מה שחשוב באמת, ולמדתי על בשרי כשהתעלמתי מההמלצות של המוכרות ב"משביר" (כל הפעמיים שהייתי שם), תחתונים וחזיה טובים ישנו את הלוק. הם ישנו את הלוק. באמת. אז אני ממליצה שכולנו נצא ביחד לקנות תחתונים וחזיה טובים גוד דאם איט. או שנחכה עד לאירוע הבא ונשכח גם אז.
תביאו איתכן חברה שראתה אתכן בכל המצבים (שתוכל לעזור בסיטואציות על-גבול-מוות-טראגי-בארון-הלבשה), תאמינו שתימצאו, תתייאשו, תלכו שוב למקום אחר, תמצאו. תשכחו לקנות תחתונים מחטבות, תתבאסו מהתמונות של הצלם, ותאמצו דוד מחו"ל.
שנה טובה, ושמחה וורודה ויפה ובריאה ושונה.
אם אין לכם דוד חמוד כמו שלי שמרבה לבקר אותנו מארה"ב ומביא איתו חבילות עמוסות בגדים שהזמנתי מפה לדוגמא, ואם אתן שמנמנות, ושלא נאמר שמנות. אנחנו בברוך. כמובן שלמבינות עניין יש לנו את שרונה יוצאת מהארון בלוג אופנה לגדלדלות (על בסיס שמנמנות, רק לגדולות, לייק דה). אבל לאחר מלחמת החורמה שניהלתי בקניוני ישראל על מנת למצוא בגדים לחתונה של אחי, הרשו לי גם לשתף אתכם בתוצאות. אז אמנם המצב לא חמור כמו בתקופה של כיתה ד' (ואני עדיין לא מבינה מה היה הסיפור, הייתי ילדה קטנה וחביבה, בקושי שמנמנה, אפילו לא), אבל רחוק מלהיות מזהיר.
איך שורדים את מסע הקניות הסיזיפי בחנויות ישראל אם מידה 48 לא סופר נוחה לך בלשון המעטה (או שאפשר לומר, כמעט נחנקת למוות בתא הלבשה כשאת מנסה להפשיל את השמלה שלא עולה על הציצי ממעל לראש ונתקעת ככה כ5 דקות. True Story):
1. אסור להתייאש! שירה חברת הקניות הנאמנה שלי חזרה ואמרה זאת שוב ושוב ושוב (ושוב). איפשהו במדינה הזאת את תמצאי שמלה שתהיי מבסוטה עליה. רק לא להתייאש. על מנת לא להתייאש, מלכתחילה לא כדאי להיכנס לחנויות שמועדות לכישלון. אני יודעת שיש שאומרים שלפעמים יש מציאות. אבל בשביל מציאה אחת לא כדאי לעבור את הסיוט של רנואר- קסטרו- זארה- כל חנות נורמטיבית אחרת. טוב? חסכו מעצמכן את כאב הראש והלב. בינתיים אין שם בגדים. נקסט!!
 |
| התמונה היא מהקולקציה של "מקימי" וכמובן שהזכויות שמורות לחנות. נסו לדמיין אותה בלי השרוול השחור, וככה בול נראיתי. אבל בול! |
3. תשכחי מהרשימה. אחרי שעברת על כל מה שיש ברשימה וכמעט קנית שמלה בצבע זהב עם פאייטים שנראית כמו חולצה ענקית עם טוויסטים על הציצי ושמשאירה אחריה זהב על הידיים והשיער שלך ועל הידיים והשיער של חברה שלך, תביני שצריך לחשוב מחוץ לקופסה. ומחוץ לקופסה זה ללכת במקרה לחנות "מקימי", חנות עם דוס שיק. להתעלם מהכיסויי ראש והשרוולונים ולמדוד את השמלות שלהם שאיכשהו מגיעים למידות גדולות (כמובן שרק כאלו בלי ריצ'רץ). אז להיכנס לחנות, להיות כל כך בשוק מהמציאה, לנסוע לחנות אחרת בעיר כדי לקנות את השמלה בטורקיז. לקנות אותה. לשלוח תמונות לכולם. ולנוח על זרי דפנה.
"מקימי" הייתה הברקה של רגע. ולפעמים רק לפעמים אפשר להיכנס לחנות עם מידות קטנות (כן, המידות קטנות, גם אנחנו לא טלית שכולה תכלת, אבל המידות שלכם קטנות!!!) למדוד שמלה בלי ריצ'רץ ולקוות לטוב. לפעמים זה עוזר.
מה שחשוב באמת, ולמדתי על בשרי כשהתעלמתי מההמלצות של המוכרות ב"משביר" (כל הפעמיים שהייתי שם), תחתונים וחזיה טובים ישנו את הלוק. הם ישנו את הלוק. באמת. אז אני ממליצה שכולנו נצא ביחד לקנות תחתונים וחזיה טובים גוד דאם איט. או שנחכה עד לאירוע הבא ונשכח גם אז.
תביאו איתכן חברה שראתה אתכן בכל המצבים (שתוכל לעזור בסיטואציות על-גבול-מוות-טראגי-בארון-הלבשה), תאמינו שתימצאו, תתייאשו, תלכו שוב למקום אחר, תמצאו. תשכחו לקנות תחתונים מחטבות, תתבאסו מהתמונות של הצלם, ותאמצו דוד מחו"ל.
שנה טובה, ושמחה וורודה ויפה ובריאה ושונה.
אם זה מנחם אותך, גם הבגדים בחנויות הרגילות מכוערים...
השבמחקבוא נזמין רק מהאינטרנט!