השעה: 00:48, מוצ"ש סוף נובמבר קריר ויבש. על המרקע ג'וני דפ מתאכזב מכל הילדים שהכניס לתוך מפעל השוקולד שלו.
מס' קלוריות: קשה לדעת. לא הרבה יותר מדי, אבל לא מעט במיוחד לא בהשוואה בכמות הקלוריות שנשרפו.
סיגריות: כ-4. וואו כמה כסף הוצאתי השנה על סיגריות? יכלתי לקנות אוטו...
ישנתי מלא. לילה ארוך ואז שנ"צ מכובד ואין צורך למהר לקראת מחר בבוקר.
הסיבה שבגללה אני כותבת עכשיו שוב למרות הפוסט המדכא הקודם הוא שהבלוג הנחמד הזה חוגג שנה, בקירוב. שנה.. יא-אללה.
מה השתנה? לא הרבה זו האמת. המיקום הגאוגרפי לא השתנה, שכר הדירה נשאר יציב, כולם חיים, כולם בריאים. והנה אני, ממשיכה להיאבק באותם שדים. לפעמים עם יותר אנרגיה, לפעמים עם פחות אך המחול ממשיך. לא חשבתי על איזה כשכתבתי את הפוסט הראשון אבל אני בטוחה שלא חשבתי שאהיה בדיוק באותו מקום. יכלתי לנחש, אבל קיוויתי שאני צועדת במקום הנכון. אז מה יצא לי מזה? האם הכל היה לחינם?
אני מקווה שלא, אני יודעת שלא. קודם כל יש לי יומן אינטרנטי מלא מחשבות ותקוות שאני יכולה להתחבר ולהיזכר פוסטים אהובים ובמחשבות מצחיקות שהיו לי השנה. כן, נכון כולם באותו נושא. אבל אין מנוס, זה הנושא שהכי מעסיק אותי בעולם. אני גם חושבת שזה שעברה שנה גם מסמל לגביי יחסית הרבה. כל יומולדת מאז בערך גיל 13, הרגשתי שאני נשארת באותו מקום ושאני לא מצליחה להשיל את מי שאני לא רוצה להיות. אז זה שקרה גם פה, בעולם הווירטואלי שלי, באמת רק מייצג עוד פן ממי שאני.
ומה יהיה שנה הבאה? חוצמזה שכבר נוכל להגיע ממקום למקום בטלפרומטר ושנחזור לעשות תסרוקות אפרו, יכול להיות שאני אמצא את עצמי על אותה ספה באותה שעת לילה סופרת קלוריות ומקווה להעלים את אחד הסנטרים. יכול להיות שכן. ויכול להיות שלא. יכול להיות שאגיע למנוחה ולנחלה של משקל היעד האידיאלי. שהתעמלות לא יהיה שם נרדף לסיוט בשבילי, שאתבאס שהג'ינס במידת 42 שלי גדול מדי ושאני צריכה ללכת עוד פעם לקניות בקניון. אולי בכלל אפתח בלוג בנושא אחר. בלוג בנושא ההתחממות הגלובלית או משו. בין אם כן ובין אם לא. אם אהיה באותו מקום ובאותו משקל, או חלילה בעלת עודף משקל גבוה יותר, או שאהיה כבר דוגמנית הבית של מודעות "לפני" או "אחרי",זה לא באמת חשוב. העיקר להיות בריאה, שמחה, פעילה ומוקפת באנשים שאוהבים אותי ושאני אוהבת אותם. אם זה מה שחשוב ובעצם אם זה המצב כבר עכשיו, אז כנראה שהמצב לא כזה גרוע.
מס' קלוריות: קשה לדעת. לא הרבה יותר מדי, אבל לא מעט במיוחד לא בהשוואה בכמות הקלוריות שנשרפו.
סיגריות: כ-4. וואו כמה כסף הוצאתי השנה על סיגריות? יכלתי לקנות אוטו...
ישנתי מלא. לילה ארוך ואז שנ"צ מכובד ואין צורך למהר לקראת מחר בבוקר.
הסיבה שבגללה אני כותבת עכשיו שוב למרות הפוסט המדכא הקודם הוא שהבלוג הנחמד הזה חוגג שנה, בקירוב. שנה.. יא-אללה.
מה השתנה? לא הרבה זו האמת. המיקום הגאוגרפי לא השתנה, שכר הדירה נשאר יציב, כולם חיים, כולם בריאים. והנה אני, ממשיכה להיאבק באותם שדים. לפעמים עם יותר אנרגיה, לפעמים עם פחות אך המחול ממשיך. לא חשבתי על איזה כשכתבתי את הפוסט הראשון אבל אני בטוחה שלא חשבתי שאהיה בדיוק באותו מקום. יכלתי לנחש, אבל קיוויתי שאני צועדת במקום הנכון. אז מה יצא לי מזה? האם הכל היה לחינם?
אני מקווה שלא, אני יודעת שלא. קודם כל יש לי יומן אינטרנטי מלא מחשבות ותקוות שאני יכולה להתחבר ולהיזכר פוסטים אהובים ובמחשבות מצחיקות שהיו לי השנה. כן, נכון כולם באותו נושא. אבל אין מנוס, זה הנושא שהכי מעסיק אותי בעולם. אני גם חושבת שזה שעברה שנה גם מסמל לגביי יחסית הרבה. כל יומולדת מאז בערך גיל 13, הרגשתי שאני נשארת באותו מקום ושאני לא מצליחה להשיל את מי שאני לא רוצה להיות. אז זה שקרה גם פה, בעולם הווירטואלי שלי, באמת רק מייצג עוד פן ממי שאני.
ומה יהיה שנה הבאה? חוצמזה שכבר נוכל להגיע ממקום למקום בטלפרומטר ושנחזור לעשות תסרוקות אפרו, יכול להיות שאני אמצא את עצמי על אותה ספה באותה שעת לילה סופרת קלוריות ומקווה להעלים את אחד הסנטרים. יכול להיות שכן. ויכול להיות שלא. יכול להיות שאגיע למנוחה ולנחלה של משקל היעד האידיאלי. שהתעמלות לא יהיה שם נרדף לסיוט בשבילי, שאתבאס שהג'ינס במידת 42 שלי גדול מדי ושאני צריכה ללכת עוד פעם לקניות בקניון. אולי בכלל אפתח בלוג בנושא אחר. בלוג בנושא ההתחממות הגלובלית או משו. בין אם כן ובין אם לא. אם אהיה באותו מקום ובאותו משקל, או חלילה בעלת עודף משקל גבוה יותר, או שאהיה כבר דוגמנית הבית של מודעות "לפני" או "אחרי",זה לא באמת חשוב. העיקר להיות בריאה, שמחה, פעילה ומוקפת באנשים שאוהבים אותי ושאני אוהבת אותם. אם זה מה שחשוב ובעצם אם זה המצב כבר עכשיו, אז כנראה שהמצב לא כזה גרוע.
