הפיכת דמיון למציאות

אנחנו בוכים מסרטים מרגשים כי המוח שלנו לא מבדיל בעצם בין סרט למציאות, טענה בת דודתי בעודנו נוסעות בכביש החשוך והמפותל דרומה במוצ"ש חורפי חם מהרגיל, דמיוננו משתלט עלינו ומסלף את המציאות לנגד עינינו.
משמע, הדמיון שלנו הוא כלי חזק ובעזרתו ניתן לשלוט ברגשותנו, ולפיכך במעשנו.
אם נשליך את הסיטואציה עלי (כמו שאני רגילה לעשות), זה אומר בעצם שבזכות דמיוני (העשיר) אצליח לשלוט ברגשותיי העזים כלפי אוכל. "נהרות לא יכבו את האהבה" שאני יכולה להרגיש לפעמים לרוטב בולונז מופלא, או לחלופין לרוגלך חם ביום שישי. מה שאדמיין זאת המציאות אותה אחיה.


בדמיוני הפורה אני רואה את הבלוג הזה כגלגל הצלה, כפתרון היצירתי האחרון במוחי להשיל ממני את מי שאני לא. בדמיוני אני רואה את עצמי כותבת פה על התהליך (המדהים, בטח שמדהים) שאני אעבור, על הקילוגרמים שינשרו, על הסנטימטרים שיתכווצו, על הנפח הכללי שיצטמק. בדמיוני אני רואה את עשרות הקוראים שיטרפו את הפוסטים שלי כלחמניות אחרי השלג (הממ... לחמניות מישו?). בדמיוני, הבלוג הזה יתעד לעולם את הדרך הקשה של בחורה שמנה בדרכה לאידיאל היופי המערבי (כן, אני הופכת את החולשות שלי לאידיאלים, אז מה?!), הרגשות הסוחפים ואולי גם כמה אנקדוטות משעשעות מחיי היום יום (לא תאמינו איזה כלב ראינו היום..).


אני רואה זאת בדמיוני-- והופכת דמיון זה למציאות

כותבת הבלוג אינה אשת מקצוע, או רופאה. הבלוג הוא יומן אישי ולא נועד לחיקוי או לטיפול במקרים אישיים.

יום ראשון, 23 באוקטובר 2011

יפה ושונה

פיוווו... זה נגמר! אנחת רווחה כלל ארצית... הביטו סביבכם ותשאלו את עצמכם האם כל מי שהתחיל את עונת החגים לידכם עדיין שם? כן? יופי! לא? יופי! זה נגמר זה נגמר זה נגמר! אל תבינו אותי לא נכון, היה כיף. כן, אפילו כיף מאוד. אבל מה יותר כיף מעונת החגים, הארוחות המשפחתיות, הבגדים החדשים, התפוח בדבש, קישוטי הסוכה? שזה מאחורינו. לסמן וי על כל אלו ולהמשיך אל התקופה הנפלאה הזאת של בין החגים לחנוכה. היה נחמד, תודה רבה, הלאה.


השמחה שמהולה בעצב הגיעה בדיוק בזמן המתאים מבחינת הדיאטה. עכשיו שאני משלמת את מיטב כספי לאשת מקצוע (מיטב כספי... אשת מקצוע... הו...) אני צריכה להפסיק להתנדנד ולהתייצב עם השיגרה המבורכת הבאה עלינו לטובה. נכון, זה לא באמת השבוע השני של הדיאטה שלי, אלא השבוע האלף של הדיאטה (בחישוב לא מדוקדק בכלל מאז שאני בת 13) אבל בשבועות האחרונים הכל נהיה הרבה יותר רציני בתחום הדיאטתי. תפריטים הודפסו, תאריכים נקבעו והאתר אינטרנט המופלא הזה סוף סוף שמח בשבילי. וגם אני שמחה בשבילי.


רציתי לצרף תמונה של ארוחת הצהריים
 המופלאה שלי שתקנאו,
אבל נזכרתי שאין לי את הכבל המתאים. 

אז שמתי תמונה של פו. זאת זכותי, זה הבלוג שלי.

אז לאחר הירידה הבאמת מפתיעה של שבוע שעבר, אני מחכה בהתרגשות למפגש מחר עם התזונאית. לא שאני חושבת שאזכה לאותם תוצאות, להיפך. כל השבוע חוץ מלחלום על גלעד שליט כמובן חלמתי שאני נשקלת אצלה ושנינו ממש לא מרוצות, אז כאמור להיפך. אבל אני משתוקקת לתכנן יחד איתה (ואיתכם, אם תכילו) את חיי השיגרה האידיאליים  בשבילי ובשבילה (ובשבילכם, אם תכילו).


למקרה ששאלתם, ולא שאלתם, הכנתי עכשיו ארוחת צהריים חלומית. בישלתי ימבה ירקות מעניינים (בצל קצוץ, ריבועי בטטה, גפרורי גזר, אפונה עדינה,גמבה אדומה ופלחי דלורית אם להיות מדוייקים) והנחתי מעליהם בעדינות הראויה שני ביצי עין עשויות למהדרין. נשמע טעים לא? נשמע טעים כן! מרוב התלהבות החלטתי לכתוב פוסט שלם רק כדי לשתף בתפריט. וכדי לזכות בכמה דקות חסד של חוסר למידה... המממ... כיף.


שבוע טוב. שנה טובה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה