הבלוג תחת מתקפה, כן כמו הדרום, אבל אצלי לאט לאט החזיתות נופלות. אני סופגת טיעונים קשים בקשר לרלוונטיות של בלוג דיאטה, כאשר הדיאטה כבר מזמן הפכה לזיכרון מתוק של חודש ימים של שליטה ביצר. כן, זה פשוט מביך לומר, אבל לא היה לי יום דיאטה טוב אחד, אחד, כבר חודשים. לא יכלתי להתיישב מול המסך האהוב עלי, ולפצוח בשיר. אפילו לא יום אחד. פה היה פופקורן, שם עוגה, ולפעמים שניהם. תאמינו לי, אני לא פדנטית. מעט פופקורן ועוגה לא מספיקים כדי להרוס יום שלם של דיאטה פוטנציאלי, אז תאמינו לי, שם זה רק התחיל.
יש הטוענים שהבלוג הוא כיסוי, אם אני מדברת על משו, אם אני תולה את הכביסה בחוץ, זה פותר אותי מלשפשף את הכתמים הקשים. כל עוד יש אנקדוטה טובה, אפשר להעיף את הדיאטה עצמה מהחלון. הבלוג נהיה העיקר, והדיאטה התפל, הם מצקצקים בלשונם ומנענעים את ראשם. והם חמודים, זאת הבעיה, כל התוקפים האלה. הם חמודים ודואגים, ורוצים כבר לחלוק איתי בגדים, ומשועממים (כמוני) מאכזבות בתחום הקולינרי, הם רוצים לראות בשימחתי, ולא מבינים למה אני לא מספקת את הסחורה. למה אני לא עושה משו כבר, נו!!
ואני מעריכה את זה. לאללה. באמת, לאללה. ואין מי שיותר מאוכזב ממני בתחום הזה. מה אני לא חושבת על זה שאם הייתי דובקת בתוכנית כבר יכלתי להיפטר מ20 ק"ג? לשנות כמה וכמה קידומות, להיות בעלת מראה מתוח ונינוח יותר. אני לא חושבת על זה בכל רגע של ערות, ולפעמים גם בחלום? אני כן. על אמת. אבל אני עדיין מאמינה, ממש מאמינה, שהתהליך קורה. ושהבלוג הזה נועד לגדולות, ושאני נועדתי לגדולות, לקטנות. ושיום אחד אני ישיל מעצמי את כל העודף הזה ושזה יהיה מדהים אבל קשה. אבל אני מאמינה שהקושי הזה משנה אותי מבפנים. ואני גם מאמינה שיש בי ושיש פה המון חירטוטים והמון שטות והמון רעש, אבל שאם מקשיבים טוב יש זעקה, והיא נשמעת ברור וצלול והיא חודרת עמוק פנימה. מצקצקים ומנענעים באשר אתם, אני צריכה אתכם פה איתי.אני מאמינה שזאת הדרך שלי להצלחה, שעל ידי יצירה ועל ידי שיתוף אני משנה את המציאות שלי, ואני מתה מתה להראות תוצאות, וזה כן מזיז לי את התחת (מילים אלו לקוחות משיר של הדג נחש, שאריאל זילבר לא יעשה לי בעיות) ואני רוצה לקום מחר מלאה בתחושות הקשות של הכישלון שמשתקפות אליי מפרצופי הסובבים אותי, ושאני אוכל להוכיח להם ולהוכיח לעצמי שאני יודעת מה טוב לי ושאני יכולה לעשות הכל.
אני מאמינה.
ומי שמאמין לא מפחד.
אולי זאת הבעיה שלך שאת לא מפחדת ומאמינה יותר מידי???
השבמחקלא יא אבלה- זאת אולי הבעיה שלך....????(אני בתדודה של תמר ומי את?????)
השבמחקתמרי- יא מדהימה- קוראים לזה תהליך- ולכל המצקצקים- הם מאוכזבים מהשינויים שהם לא חווים בעצמם- את בתהליך- למה יציאת מצרים לא לקחה חודשיים? כי הם היו צריכים לסגל לעצם פסון של בני- מלכים במקום עבדים- ואת אחותי האהובה מתחזקת בפוזה של חתיכה מהממת- זו שכולנו רואים בתוכך- את נראית כבר אחלה- את מקרינה משהו שונה לגמרי- את מסגלת לעצמך את המקום החדש לאט ולאורך זמן- כל מי שעשתה תהליך יודעת- ארוך ואמיתי ולא שטוח וחיצוני...
אל ייאוש- ריגשת אותנו-ואת תגיעי רחוק- בקרוב!!!
בוז למייאשים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! יחי המאמינים...
תמרי,זה ממש נכון התהליך הוא חשוב זה ידוע פשוט כל שבוע תקחי על עצמך משהו חדש השבוע אני מפסיקה עם שוקולדים,שבוע הבא הליכה אחת בשבוע,וכך כל שבוע תוסיפי אבל תהיי חייבת לעמוד במשימות השבועיות ואת תרגישי כל כך טוב עם עצמך שתעברי שבוע אחד כזה..אני עכשיו לפני פורים ניסיתי לעשות שבוע בלי סוכר ואיזה כיף הצלחתי..רק שהגיע שבוע פורים והחזרתי את כל מנות הסוכר כפול שתיים...אני יוצאת עכשיו לקראת פסח לעוד נסיון..צריכים להיות חזקים ולהאמין למלא את הבית בפירות בפרכיות בתחליפים בין הארוחות
השבמחקאוהבת אותך ומאמינה בך..
יחי המאמינים--- לא ראיתי מישהו שהשתנה בלי שהאמין שהוא יכול!
השבמחקאם את רוצה- את תגיעי לזה רק השאלה מתי- וזה תלוי בך-ובאלוהים- את מצדך תעשי בפול גז- תבחרי כל בוקר מחדש ברצון להרזות- יותר הכון ברצון לשנות!
ובקשר לאלוהים- נראה לי-תתפללי על זה- ניסית כבר?
תמרי-
השבמחקשבוע חדש וטוב-
אנחנו מחכות למשימה השבועית- יאללה- בלי בלבולים- התגייסנו למשימה- רק תשלחי לנו משו לשבוע החדש-
מה המשימה השבועית שלנו????????
הפוסט מרגש עד דמעות. לא שמענו ממך כבר המון זמן. הכל בסדר? מה קורה? איך מתקדם?
השבמחק