בול מגה

אני נתקלת בבעיה כמעט יומיומית שלדעתי הגיע הזמן לנסות לפתור, ואם זה יומיומי מבחינתי אז ודאי שזה קצת קשור לאוכל, ולכן קשור לבלוג, ולכן קשור אליי, והמעגל חוזר על עצמו. שמעתי היום ממרצה על חלוקה מעניינת של העולם. כאלה שאין להם מה לאכול, וכאלה שאין להם מה ללבוש. אני ינתק את זה מהקונטקס הפוליטי, הכלכלי והטראגי לרגע, ואני שמחה להודיע שאני מרגישה שאני שייכת לשני החצאים האלה (למרות שברוכשם, אני באמת רק בחצי השני..).

אין לי מה ללבוש. אני אומרת את זה כל יום כשאני פותחת את הארון העמוס או לחלופין מסתכלת על הכסא, ולפעמים על הרצפה. אך לא בזה נעסוק, למי שזה כן מעניין, יש בלוגרית שמנמנה שכותבת על לבוש ובגדים, קוראים לה שרונה ואתם מוזמנים לבקר אצלה (ליחצו על המילים הצהובות), רק תזכרו מי גידל אתכם. עכשיו לעניין האוכל. אין לי מה לאכול. ברור שזה נשמע מצחיק ומפתיע כי הרי אני תמיד מוצאת מה לאכול, אבל אני כן חיה במין הרגשה כללית שאין מה לאכול. ואני חושבת שניתן לפתור את זה מאוד מהר, בעזרת כלי מאוד פשוט, רשימת קניות. מה אפשר לקנות בסופר כדי שכשנגיע הביתה, אחרי שהוצאנו 400 שקלים, לא נרגיש ש"אין מה לאכול בבית הזה, אוף!" וכשאני אומרת בית, ברור שזה תקף בעיקר לדירות שירות או סטודנטים. כאלה שאין מלא מקום במקרר וברור שאין מזווה מרווח במיוחד. והרי לתוצאות:

חזה עוף- קפוא, טרי, פרוס כבר לשניצלים, כגוש אחד. חזה עוף זה אידיאלי. במחבת, בתנור, מוקפץ או עם סלט. חזה עוף שולטטט!

לחם קל- זאת תגלית די מרעישה, אבל לחם קל זה אחלה בחלה. הוא מספק את הסחורה. גם לחם, גם אפשר שלוש פרוסות ולא להרגיש מפוצצים. יש סוגים דפוקים ומגעילים, מהם כדאי להימנע ורק להתרכז בעשירים בדגנין והטעימים במיוחד. לנו לקח כמה וכמה נסיונות אך בסוף מצאנו את הכיכר המנצח.
קוטג'- בפירוש כך.
ירקות קפואים- ברוקולי, כרובית, לקטים למיניהם. מוסיפים לפחמימה או אוכלים לבד ומרגישים שמחים יותר. כמובן, שרק לקנות כשיש מבצע. הם גנבים הסנפרוסט האלה.
ביצים- חביתה, ביצת עין או 2 גדולות לעוגה.
פחמימיות- מורכבות ומעניינות. אורז חום, פסטה חומה, בטטות, תפו"א וכו'. גם לבן תופס...
רסק עגבניות- כי אם בפחמימות עסקנו. איכשהו רסק עגבניות נהיה הרכיב הלאומי שלנו. אז תאכלו תאכלו.. תוסיפו כפית סוכר בכל שימוש, תעשו לי טובה.
ירקות לסלט- לי יש בעיה אם לחתוך סלט. אף פעם לא בא לי, וסלט כמעט תמיד לא מושך אותי בכלל. אבל... ברגע שהוא חתוך ולידי אין שימחה גדולה מזו. תזכרו את זה. כן, גם את תמר.
מצרכים למרק- עדשים כתומות, קישואים, גזרים, עגבניות עסיסיות וכו'.

טחינה גולמית- ממרח נהדר, אם לא בא לכם, חמאת בוטנים טבעית.

ומהר מהר, לפנ שסוגרים את הסופר: קרקרים, שוקולד מריר, חלב, קמח, מיץ לימון (אין לנו כח לקנות לימונים, תהרגו אותנו), רוטב סויה, מלא שום ובצלים, בשר טחון (לקציצות או בולונז), וגרעיני פופקורן כמובן.

אסור לשכוח את הזכות והחובה שלנו לקנות לפעמים דברים מוזרים ואז להתבאס עליהם כי הם לא נאכלים, או כי הם נגמרים מהר מדי: צנוניות, גבינות משמינות (כן היקרות האלה, קממבר, פרמזן, מוצרלה), בירות, בן אנד ג'ריס, לחמניות צמה, קרמבו מוקה. כל מה שעושה לנו טוב בלב, ובלי נזק רציני מדי לכיס ולמשקל.

לי זה עזר סוף סוף לרשום רשימת קניות של ההכרחיים שלי. תעשו גם או שתעתיקו משלי.



לאחר מרתון מתיש של כחודש וחצי, סיימתי בפעם השלישית לראות את סידרת המופת "סקס והעיר הגדולה" (כאילו שיש סוג אחר של מרתון). וההשראה האידיאלית נחתה עלי, כמובן שהתוכנית עוסקת במערכות יחסים. בין בני זוג, בין חברות אבל בעיקר במערכות יחסים שלנו עם עצמנו. וזאת, לטענת גברת בראדשו, המערכת יחסים המורכבת ביותר והחשובה ביותר שלנו. וכמומחית לשתיים מתוך שלושת מערכות היחסים שהבאתי לעיל אשמח להסכים איתה. הריליישנשיפ שלי עם עצמי היא הארוכה ביותר שאני אי פעם אחווה אם איזשהו אדם אחר. כרגע אנחנו (אני ו..אממ... אני) חוגגים יותר משני עשורים של זוגיות די מוצלחת. היו ריבים, כעסים, הטחנו האשמות אבל סך הכל אנחנו חיים באושר די צרוף. יש לי נטיה אמיתית כזאת, תשאלו את סובביי, לדבר על עצמי תמיד בלשון רבים. זה התחיל לפני כמה שנים כשבאמת הייתי חלק מזוג 24 שעות ביממה, אבל גם עכשיו בבדידותי, אני עושה זאת כל הזמן. ואני חושבת, שזה מוכיח את התזה מרכזית של המערכת יחסים הזאת, ה"אני הפנימי" (והפלצני) שלי ממש נהייתה דמות ממשית, ואולי צריך לאשפז אותי, אבל יותר קל להשתלב בחיים האלו בשתיים. ולכו תחכו עד שנמצא מישו ראוי יותר מעצמנו למשימה הזאת.



קחו אותם איתכם

שיהיה לנו Fabulous  סוף שבוע.