יפה ושונה

פיוווו... זה נגמר! אנחת רווחה כלל ארצית... הביטו סביבכם ותשאלו את עצמכם האם כל מי שהתחיל את עונת החגים לידכם עדיין שם? כן? יופי! לא? יופי! זה נגמר זה נגמר זה נגמר! אל תבינו אותי לא נכון, היה כיף. כן, אפילו כיף מאוד. אבל מה יותר כיף מעונת החגים, הארוחות המשפחתיות, הבגדים החדשים, התפוח בדבש, קישוטי הסוכה? שזה מאחורינו. לסמן וי על כל אלו ולהמשיך אל התקופה הנפלאה הזאת של בין החגים לחנוכה. היה נחמד, תודה רבה, הלאה.


השמחה שמהולה בעצב הגיעה בדיוק בזמן המתאים מבחינת הדיאטה. עכשיו שאני משלמת את מיטב כספי לאשת מקצוע (מיטב כספי... אשת מקצוע... הו...) אני צריכה להפסיק להתנדנד ולהתייצב עם השיגרה המבורכת הבאה עלינו לטובה. נכון, זה לא באמת השבוע השני של הדיאטה שלי, אלא השבוע האלף של הדיאטה (בחישוב לא מדוקדק בכלל מאז שאני בת 13) אבל בשבועות האחרונים הכל נהיה הרבה יותר רציני בתחום הדיאטתי. תפריטים הודפסו, תאריכים נקבעו והאתר אינטרנט המופלא הזה סוף סוף שמח בשבילי. וגם אני שמחה בשבילי.

רציתי לצרף תמונה של ארוחת הצהריים
 המופלאה שלי שתקנאו,
אבל נזכרתי שאין לי את הכבל המתאים. 
אז שמתי תמונה של פו. זאת זכותי, זה הבלוג שלי.

אז לאחר הירידה הבאמת מפתיעה של שבוע שעבר, אני מחכה בהתרגשות למפגש מחר עם התזונאית. לא שאני חושבת שאזכה לאותם תוצאות, להיפך. כל השבוע חוץ מלחלום על גלעד שליט כמובן חלמתי שאני נשקלת אצלה ושנינו ממש לא מרוצות, אז כאמור להיפך. אבל אני משתוקקת לתכנן יחד איתה (ואיתכם, אם תכילו) את חיי השיגרה האידיאליים  בשבילי ובשבילה (ובשבילכם, אם תכילו).


למקרה ששאלתם, ולא שאלתם, הכנתי עכשיו ארוחת צהריים חלומית. בישלתי ימבה ירקות מעניינים (בצל קצוץ, ריבועי בטטה, גפרורי גזר, אפונה עדינה,גמבה אדומה ופלחי דלורית אם להיות מדוייקים) והנחתי מעליהם בעדינות הראויה שני ביצי עין עשויות למהדרין. נשמע טעים לא? נשמע טעים כן! מרוב התלהבות החלטתי לכתוב פוסט שלם רק כדי לשתף בתפריט. וכדי לזכות בכמה דקות חסד של חוסר למידה... המממ... כיף.


שבוע טוב. שנה טובה.

הנה באתי הביתה

בעונה הקודמת של "Baby Steps":
תמר חשבה לעצמה שמה שמפריד בינה לבין מידה 38 במכנסיים, חוץ מהobvious, זה שהיא לא משתפת את הציבור בתחושות, ובניסיונות שלה להצליח בדיאטה טובה ובאורח חיים בריא. היה לה ברור משום מה, שאם תכתוב לכל באי עולם על חוויית הדיאטה, החשיפה תהיה כל כך משמעותית שהסנטימטרים יתאדו מעצמם. תמר נכחה לדעת לאחר חשבון פשוט ש80 אחוז מהפוסטים שכתבה היו מדכאים, שליליים וסך הכל משמינים בעיקר. אז תמר ויתרה, והפסיקה לכתוב פוסטים והפסיקה לנסות לשמור על מישקלה ואפילו לא חשבה על להשיל ממנה אותו. כמובן שמה שקרה זה שהיא השמינה אף יותר, התבאסה אף יותר והתגעגעה לבלוג יותר ויותר. אבל הסיפור לא נגמר פה.
חברה של תמר החליטה שנמאס לה. נמאס לה מהקיטורים, נמאס לה מהבטלה ונמאס לה מחוסר המעשה, ופנתה לעזרתו של כל מי שבן אנוש היה פונה במצב הזה; גוגל. את התוצאות מיהרה להחזיר לתמר וכפתה עליה להתקשר לדיאטנית צמרת אשר עובדת בקירבת המקום. כמובן שתמר התלוננה, עשתה עוונטות, והמשיכה לטעון ש"היא יכולה לעשות לבד" אבל בתוך תוכה היא מאוד שמחה. היא אפילו התרגשה. כנראה שתמר הייתה צריכה דחיפה ממש חזקה, ויחד עם תחושת "הגיעו המים עד הנפש" נסעה לבקר את הדיאטנית. ובאמת המצב היה הרבה יותר קשה משהעיזה לחשוב. לבדוק אחזי שומן זה לא נעים לאף אחד, אבל בגלל שהדיאטנית, שמעתה נקרא לה תזונאית - כי זה סקסי יותר, הייתה חכמה, מעניינת ותומכת, תמר החליטה להתפשר על ריח הסיגריות במסדרון של הבניין והלכה להזמין פנקס צ'קים.
מאז הפגישה הראשונה שהייתה לפני שבוע, ולמרות הררים של כלים לחג, החלות, הדבש, השינה, הפלפלים הממולאים והקינוחים, תמר הצליחה להשיל 3 קילוגרמים מאז הפגישה הראשונה והגורלית עם התזונאית.
אז מלאה באופטימיות זהירה, עם גלעד שליט ישן במיטתו וכשנשאר רק חג אחד באופק, תמר הרימה את קולמוסה וחזרה לכתוב את הבלוג הכמעט אהוב עליה ביותר ברשת (אין מה לעשות היא מכורה ל"בצק אלים").
איזה כיף לה.


כל זאת ועוד בפרק הבא.


סוף.