הפיכת דמיון למציאות

אנחנו בוכים מסרטים מרגשים כי המוח שלנו לא מבדיל בעצם בין סרט למציאות, טענה בת דודתי בעודנו נוסעות בכביש החשוך והמפותל דרומה במוצ"ש חורפי חם מהרגיל, דמיוננו משתלט עלינו ומסלף את המציאות לנגד עינינו.
משמע, הדמיון שלנו הוא כלי חזק ובעזרתו ניתן לשלוט ברגשותנו, ולפיכך במעשנו.
אם נשליך את הסיטואציה עלי (כמו שאני רגילה לעשות), זה אומר בעצם שבזכות דמיוני (העשיר) אצליח לשלוט ברגשותיי העזים כלפי אוכל. "נהרות לא יכבו את האהבה" שאני יכולה להרגיש לפעמים לרוטב בולונז מופלא, או לחלופין לרוגלך חם ביום שישי. מה שאדמיין זאת המציאות אותה אחיה.


בדמיוני הפורה אני רואה את הבלוג הזה כגלגל הצלה, כפתרון היצירתי האחרון במוחי להשיל ממני את מי שאני לא. בדמיוני אני רואה את עצמי כותבת פה על התהליך (המדהים, בטח שמדהים) שאני אעבור, על הקילוגרמים שינשרו, על הסנטימטרים שיתכווצו, על הנפח הכללי שיצטמק. בדמיוני אני רואה את עשרות הקוראים שיטרפו את הפוסטים שלי כלחמניות אחרי השלג (הממ... לחמניות מישו?). בדמיוני, הבלוג הזה יתעד לעולם את הדרך הקשה של בחורה שמנה בדרכה לאידיאל היופי המערבי (כן, אני הופכת את החולשות שלי לאידיאלים, אז מה?!), הרגשות הסוחפים ואולי גם כמה אנקדוטות משעשעות מחיי היום יום (לא תאמינו איזה כלב ראינו היום..).


אני רואה זאת בדמיוני-- והופכת דמיון זה למציאות

כותבת הבלוג אינה אשת מקצוע, או רופאה. הבלוג הוא יומן אישי ולא נועד לחיקוי או לטיפול במקרים אישיים.

יום שבת, 19 בפברואר 2011

חבל לא? חבל כן!


היה לי חלום. והוא לא היה כל כך גדול מבחינתי, אבל אולי הוא כן היה בעצם. אולי הבעיה היתה שהוא נשאר בגדר חלום. כי הרי הבדל בין חלום ליעד הוא הבדל די דק. חלום הוא טוב נו, חלום. הדבר הזה שיושב מעלינו בתוך בועה כשתחתיו יש בועות קטנות יותר. ויעד הוא משו שאנו רוצים ומוכנים להקדיש לו זמן, וכסף כדי שהוא יתגשם. אז זמן, הקדשתי זמן, וכסף? עזבו אני פרסית. כסף לא יהיה פה..

חלמתי להתחיל את סמסטר קיץ באווירה קיצית ודקיקה יותר. ומחר הסמסטר מתחיל... אז חלמתי. נכון, בחורף אוכלים יותר ושורפים פחות. ונכון, בחורף משתדלים לא לצאת, ותמיד אפשר לשים סווטשרט להסתיר את האיברים הלא סימפטיים, וזה מה שטוב בחורף (חוץ מכמובן משקעים...) וזה מה שרע בחורף. כי כשנותנים לנו הזדמנות להתחפר ולהתחבא, רובנו ניקח אותו. אולי זה קשור לפחד היהודי שלנו, כמו הפחד מרוטוויילרים, אנחנו ניקח את הבונקר כשהוא מוצע לנו. אבל זאת בעיה ללא ספק. וזה חבל מאוד. אבל זה לא הסוף, זאת גם לא התחלה, אבל זה מרגיש כמו הזדמנות נוספת. יאללה תפריט מסודר, בלי להציץ הצידה. קצת ספורט, הרבה מים, ושלום על ישראל. מה יכול להיות יותר טוב לדיאטה משיגרה? לא הרבה... השבוע החדש והסמסטר החדש מתחילים מחר, ואיתם אני מתחילה שוב. את התהליך המהנה    (והמייגע), הכיפי (והמעייף) מתחיל שוב בכל הכח. החזיקו אצבעות...

שבוע טוב חברים. שבוע טוב.


2 תגובות:

  1. בהצלחה מותק כן!
    מחזיקה לך אצבעות כל הזמן.
    והעיקר שיש פוסט חדש מה זה משנה מה קורה עם הדיאטה...
    אוהבת אותך!
    מרי

    השבמחק
  2. בהצלחה!!!! את סבבה לגמרי!!!

    השבמחק