עשר

מצאתי שילוב לחיים שמחים ולשמירה על עצמנו מהקור... טוב אולי חיים שמחים זו הגזמה, אבל לשבוע שמח. זה כן... אז אתם שומעים? טוב. אוכל טוב (אנטיפסטי, פסטה רוזה, בורגול עם עדשים כתומות, ספגטי בולונז נאמי, ריבועי לימון. וזה רק התמצית...), חברים נחמדים, חורף קריר, וספורט בטייץ. זהו. רשמתם? היה שבוע נהדר עד כה (לא נשקלתי עדיין) גם בבייתי וגם בבית האח. שזה נהדר...

אני מרגישה לא כמו כולם, אמרתי לכם את זה פעם..? לא כמו כולם זה כאילו שונה. כן, שונה... כבר בערך 10 שנים. אולי קצת פחות, אני לא מצליחה לשים את האצבע על השינוי, כי הוא לא חד, אבל כן בערך עשר שנים אני מרגישה שונה. אני מרגישה שזה מה שרואים עלי, את השונות, אני יודעת שגם חשבתי את זה בפוסט הקודם, אבל בכל זאת עברו רק חמישה ימים. אז ככה אני מרגישה... שכשאני נכנסת לחדר, אני נראית שונה. וכשרואים אותי בהתחלה אני נראית שונה. כשפוגשים אותי אחרי שיחת טלפון, אני יודעת שמתאכזבים (אולי לא מתאכזבות, אבל בטוח מתאכזבים. ואתם יודעים מה? גם מתאכזבות). בראיונות עבודה אני בטוחה שזה פועל לנגדי, כשאני פוגשת משפחה מרוחקת, אני יודעת שהם מתאכזבים לראות שלא הפסקתי להיות שונה. במבט ראשון, אני נראית שונה ובולטת מאוד בשטח, ולא בזכות חיוכי המתוק.
ואני שואלת, מה הקטע של נכות גלויה אם אני לא מקבלת תו חניה? הא? הא?
אבל שמעתי משו נחמד הערב. לא איזה רעיון גדול, אבל נחמד. שאם הייתי רגילה, אולי היה לי יותר נוח. אבל הייתי מפסידה מזה יותר... אולי זה נכון, ואולי זה לא. אבל אני די בטוחה שזה שאני מסתובבת קצת שונה כבר כמעט חצי מהחיים שלי, השפיע עלי עמוקות. ואני חושבת שבטוח גם לטובה. זה אילץ אותי לפתח תכונות אחרות שאני מאמינה שעשיתי זאת די טוב.

חלף במוחי מחשבה חדשה. אולי כולן חושבות שהן נראות שונה, ואוכלות מזה סרטים. מעניין....

כמה פעמים ספרנו עד עשר ולא קרה כלום? כמה?
או אלפי... אלפי פעמים חשבתי שאספור עד עשר ואהיה מי שאני רוצה להיות. שאהיה איפה שאני רוצה להיות. ושאראה איך  שאני רוצה להיות. אבל פה הבנתי. כן, הבנתי שהתהליך פה הוא מה שחשוב. בסדר? הבנתי. אז עכשיו שאני כבר באמצע תהליך...
10.. 9.. 8.. 7.. 6.. 5.. 4.. 3.. 2.. 1.. 0. ו...
אוף.