הפיכת דמיון למציאות

אנחנו בוכים מסרטים מרגשים כי המוח שלנו לא מבדיל בעצם בין סרט למציאות, טענה בת דודתי בעודנו נוסעות בכביש החשוך והמפותל דרומה במוצ"ש חורפי חם מהרגיל, דמיוננו משתלט עלינו ומסלף את המציאות לנגד עינינו.
משמע, הדמיון שלנו הוא כלי חזק ובעזרתו ניתן לשלוט ברגשותנו, ולפיכך במעשנו.
אם נשליך את הסיטואציה עלי (כמו שאני רגילה לעשות), זה אומר בעצם שבזכות דמיוני (העשיר) אצליח לשלוט ברגשותיי העזים כלפי אוכל. "נהרות לא יכבו את האהבה" שאני יכולה להרגיש לפעמים לרוטב בולונז מופלא, או לחלופין לרוגלך חם ביום שישי. מה שאדמיין זאת המציאות אותה אחיה.


בדמיוני הפורה אני רואה את הבלוג הזה כגלגל הצלה, כפתרון היצירתי האחרון במוחי להשיל ממני את מי שאני לא. בדמיוני אני רואה את עצמי כותבת פה על התהליך (המדהים, בטח שמדהים) שאני אעבור, על הקילוגרמים שינשרו, על הסנטימטרים שיתכווצו, על הנפח הכללי שיצטמק. בדמיוני אני רואה את עשרות הקוראים שיטרפו את הפוסטים שלי כלחמניות אחרי השלג (הממ... לחמניות מישו?). בדמיוני, הבלוג הזה יתעד לעולם את הדרך הקשה של בחורה שמנה בדרכה לאידיאל היופי המערבי (כן, אני הופכת את החולשות שלי לאידיאלים, אז מה?!), הרגשות הסוחפים ואולי גם כמה אנקדוטות משעשעות מחיי היום יום (לא תאמינו איזה כלב ראינו היום..).


אני רואה זאת בדמיוני-- והופכת דמיון זה למציאות

כותבת הבלוג אינה אשת מקצוע, או רופאה. הבלוג הוא יומן אישי ולא נועד לחיקוי או לטיפול במקרים אישיים.

יום ראשון, 22 במאי 2011

לאט ובטוח


זה קרה. עוד יום דיאטה מוצלח לאוסף! אוקיי, נכון עברו כמעט שבועיים מאז היום דיאטה המושלם הקודם, אבל היי היי.. מי סופר הא? לקח די הרב הזמן לעלות על הגל הזה שוב, במיוחד אחרי שוברי השיגרה של יום העצמאות אבל ממש לא רק. אין לי הסבר הגיוני איך ביום אחד הדיאטה נראית לי כה מרגשת, סוערת וממריאה, ואיך פתאום, ולפעמים זה תוך דקות ספורות ממש, מאסתי בהכל ואני תוחבת את ידי עמוק עמוק לתוך סיר הטיגון (שמשמשת מטאפורה לכל מה שרע. בהתחלה רשמתי עמוק עמוק לתוך צנצנת העוגיות אך חזרתי בי, כי זה מאוד עצוב, צנצנת עוגיות זה כלי רומנטי,ילדותי ומרגש. והדיאטה לא נועדה לדכאות את שמחת חיינו, אז שיניתי את זה לסיר טיגון עמוק, שבאמת מסמל רק רוע. עד כאן הערות טכניות חסרות משמעות ורלוונטיות). לא רציתי לכתוב בשבועיים הפסקה האלה כי כבר נמאס מהעליות והמורדות האלה. זה מעייף אותי, מאכזב אותי ומעצבן אותי להתנדנד כל הזמן בין הצלחות לדיכאונות. ידעתי שכשיגיע יום טוב, אדלג בשמחה לדפי הבלוג. אז הנה אני, שוב, מתרגשת מההצלחות הקטנות שלי, מתבאסת מחום האימים, אבל יודעת שלגבי שניהם- צפוי לנו קיץ ארוך וקשה, ולכן נותר רק שההצלחות יהיו תכופות יותר, והימים אולי קרירים יותר.

אז איך הפעם זה קרה? תאריך הדד ליין שהצבתי לעצמי מתקרב בצעדי ענק ואני צריכה להראות תוצאות. חיכיתי שוב לתחילת שבוע חדש כדי לשחות עם הזרם לכיוון הנכון. אז היה לנו היום המון ירקות, המון מים קפואים, קצת ספורט וקצת פחמימות. שילוב מנצח ליום שמח. ניפגש פה מחר או עוד יומיים אם עוד בשורות טובות. עשינו עסק?

2 תגובות:

  1. כל הכבוד חברה!

    השבמחק
  2. תמשיכי כך! אני מחכה שתכתבי שהיו לך שבועיים טובים ויום אחד לא בשיא...

    דנה

    השבמחק