החידוש שבירוק

אפתח בהתנצלות. פעם שנאתי להתנצל, הרגשתי שזה מדיר ממני את תחושת האלמותיות שלי. כשהבנתי מהר מאוד, שאף אחד לא חש כלפיי תחושת אלמותיות מיהרתי להתנצל כל הזמן. זה נחמד, זה מזכך וזה סוגר פינה מאוד מאוד מהר. אז הרי להתנצלות: אני מצטערת שלא כתבתי (או התקשרתי) כבר הרבה זמן. אולי הכי הרבה זמן מאז קום הבלוג. פשוט הייתי מאוד עסוקה ב... כלום. לא הייתי עסוקה במיוחד מאז תקופת הבגרויות ולכן זה אינו תירוץ. את כל המרץ שחסכתי בלא לכתוב פוסט בזבזתי על לחשוב למה אני לא כותבת פוסט. למה אין לי מה לומר ואין לי עם מה לשתף. בזבזתי בלהרגיש רע שאני לא כותבת, ובזבזתי על- לא לכתוב פוסט. אז יצאתי גם ככה מופסדת.

קריאה חוזרת של הפוסט הקודם מעציבה אותי ולמרות התגובות המשעשעות אני עדיין לא יכולה (או לא רוצה, ניחא) לקום שוב (וליפול שוב) בנסיונות הדיאטה. אני לא מצליחה לאגור רוח חדשה שתאסוף ותסחוף אותי. אבל אני שמחה מהאפשרות שבימים טובים הופכת לידיעה, שזה לא בשמיים. המחשבה על חיים במידה אחרת אינם מופרכים כמו שזה נראה כרגע. זה יקרה, אולי לא במהירות, אבל זה יקרה.

לפני שנוציא את מחשבוני הקלוריות אל מול המצות ולפני שנזרוק קלישאות על חמץ פנימי, נפסיק להכתים את בגדינו באקונומיקה ונציץ דרך החלון. האביב הגיע! בז'רגון פוליטי/בוטני/ספרותי/מגזיני אביב תמיד מסמל התעוררות ושינוי. החידוש שבירוק הופך אותנו לאווריריים יותר וכמובן, איך לא לאביביים יותר. יש שלל טיפים מחובבים יותר ומקצועניים פחות, איך לשרוד את סעודות החג, אני זוכרת חלק בעל פה משינון של שנים של מוספי החג. לא להגיע לארוחה רעבים, לא לשתות יותר מדי (יין זה משמין, כן זה נורא, הכל משמין), לטעום מעט מהכל, לוותר על קינוח (שבפסח זה לא כלכך קשה..) ולעזור לפנות (נראה לי אמא שלי שתלה את זה שם), כי לקום ולכרוע תחת עומס צלחות זה גם סוג של כושר הם מצייצים. נראה לי מה שהכי חשוב, זה להיות חגיגיים ולשמוח בחגיגיות, לאכול בחגיגיות ולהסב בחגיגיות. חגיגיות זה לא מילה נרדפת לחוסר עכבות, ללא שליטה או חזירות, חגיגיות זאת מילה בחולצה לבנה עם חיוך על הפנים שיודעת שהאוכל טעים לה והחברה סביב השולחן ימשיכו לנכוח בחייה עוד המון המון שנים ולכן אין צורך למהר ולסיים את כל תפוחי האדמה, הם יהיו שם בשנה הבאה. ובשנה הבאה כשנהיה רזים יותר ובריאים ושמחים באותה מידה החגיגיות תאמץ אותנו לחיקה. שוב. וזאת חגיגיות.

חיפוש שעשיתי ביו-טיוב של שירים עם המילה אביב בעברית ולועזית הניב תוצאות מדכאות, או מתכונים לאגרולים (Spring Rolls) או בשירים מדכאים של אביב גפן המדכא. אפילו אופציה מרגשת כמו השיר של גרוסמן-פוליקר "קצר פה כל כך האביב" הוא עצוב מדי בשביל פוסט חגיגי. אז אנחנו בבעיה. אז עברתי לחשוב על משמעות האביב, ומשמעות של שמחה ופשטות הידהדו לי במוח. אז בחרתי להרים כוס יין לחיי חיים בריאים יותר.

חג אביבי חגיגי וכיף מאוד.